מזרב ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

החלטה

לפני בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע הליכי פינויים מדירתם. הפינוי קבוע ליום 20.3.14.

1.עיינתי בבקשות המבקשים וכן בתגובת המשיב 1, שהוגשה ביום 27.2.14.

תגובת המשיב 1 תויקה במסגרת בקשה מס' 8, ולא הובאה לידיעתי. נוכח חלוף המועד שנקבע בהחלטתי מיום 18.2.14, ולאחר שהמבקשים צירפו ביום 27.2.14 (בבקשה מס' 11) אסמכתא לביצוע המסירות לב"כ המשיבים, נתקלתי בתגובה בדרך מקרה בתיק, בבואי ליתן החלטה בעניין זה ממש.

2.בנסיבות העניין, הואיל ומדובר בפינוי אנשים מדירת מגוריהם, ומאחר וטרם נקבע מועד לשמיעת בקשת רשות הערעור, אף לא ראיתי כי הוגשה עמדת המשיב 2 לבקשת רשות הערעור, אני סבורה שיש מקום לעכב את ביצוע הפינוי, וכך אני מורה.

אעיר, כי לטעמי יש להצטער על כך שהיה צורך במתן החלטה, באשר בנסיבות המורכבות של עניין זה, בו המשיב 1 מבצע באמצעות כונסת הנכסים-באת כוחו, הליך מימוש בשמו ועבורו של המשיב 2, והשאלה האם הוא רשאי לעשות כן אם לאו, שהיא השאלה שבבסיס בקשת רשות ערעור זו, טרם נדונה, ראוי היה כי המשיב 1 לא ינקוט בהליכים בלתי הפיכים דוגמת הליך פינוי.

3.הואיל ובקשת המבקשים התקבלה, חרף מחאות המשיב 1, ראוי היה לפסוק לזכותם הוצאות. אך אין בדעתי לעשות כן, נוכח התנהלותו של בא-כוחם של המבקשים, לשונו המשתלחת בבית המשפט ובצדדים האחרים, כפי שצוין בהחלטתי מיום 28.2.14 במסגרת בקשה מס' 11, אשר לא הועילה, למרבה הצער.

4.אף הגשת בקשות פעם אחר פעם, מבלי לבצע את הוראות בית המשפט, באופן המטריח את בית המשפט, פעם אחר פעם, לשווא, כמו גם כותרות לא מדויקות (בלשון המעטה) של בקשות המוגשות ע"י המבקשים, ראויה לגינוי, ואבהיר:

4.1ביום 6.2.13 הגישו המבקשים (במסגרת בקשה מס' 3) בקשה דחופה לעיכוב ביצוע הליך פינויים מדירתם. בהחלטה שניתנה באותו יום הוריתי למבקשים להודיע למתי קבוע הפינוי ולצרף אסמכתא באשר למועד בו נודע להם על מועד זה לראשונה.

4.2ביום 16.2.14 הגישו המבקשים (במסגרת בקשה מס' 6) בקשה נוספת, בכתב יד, ועל גבי הבקשה הקודמת, אליה צירפו החלטה מההוצאה לפועל בה ניתן אישור להוצאת הודעות פינוי. במסמכים שצורפו לא צוין מועד הפינוי. על כן, בהחלטה שניתנה באותו יום צוינה עובדה זו תוך שביקשתי, בשנית, לציין את מועד הפינוי, ככל שהוא ידוע.

4.3ביום 17.2.14 הגישו המבקשים (במסגרת בקשה מס' 7) תגובה להחלטה, בה נרשם, שוב בכתב יד על גבי בקשה קודמת, שמועד הפינוי אינו ידוע, ומבוקש עיכובו כי המבקשים 'אינם רוצים לחיות בפחד' (לשון הכתוב). בהחלטה שניתנה באותו יום הוריתי למבקשים להודיע כאשר יוודע להם מועד הפינוי.

4.4ביום 18.2.14 הגישו המבקשים (במסגרת בקשה מס' 8) הודעה על מועד הפינוי. הוריתי על העברת הבקשה לתגובת המשיבים בתוך 3 ימים.

4.5ביום 23.2.14 הוגשה הודעה דחופה מטעם המשיב 1 (במסגרת בקשה מס' 9), כי לא קיבל לידיו את כתבי בי-הדין שהוגשו ע"י המבקשים בתיק זה, ולכן אינו יכול להגיב לאף בקשה שהוגשה, לרבות הבקשה לעיכוב ביצוע. על כן, הוריתי באותו יום לב"כ המבקשים לצרף אסמכתא על ביצוע המסירות כנדרש לב"כ המשיבים.

4.6ביום 25.2.14 הגישו המבקשים הודעה על "העברת כל הבקשות פעם נוספת" (במסגרת בקשה מס' 10) בה טענו כי מצורפים אישורי משלוח פקס לב"כ שני המשיבים. יוער, כי זו הייתה הפעם הראשונה בה הוגשו אישורי מסירה לתיק ע"י המבקשים, ועל כן הדיבור 'פעם נוספת' אינו נהיר.

יתרה על כן, לבקשה צורפו רק אישורי משלוח פקס למשיב 2, ועל כן התבקשו המבקשים לצרף אישור משלוח גם לב"כ המשיב 1, זאת בפרט נוכח הודעת באת-כוחו של המשיב 1 מיום 23.2.14 בבקשה מס' 9.

4.7ביום 27.2.14 הגישו המבקשים "בקשה שמינית" (כך נרשם בכותרתה) לעיכוב הליך הפינוי (במסגרת בקשה מס' 11), אליה צירפו אישורי משלוח פקס כנדרש בהחלטה מיום 23.2.14 (בבקשה מס' 9).

4.8ביום 2.3.14 הגישו המבקשים "בקשה עשירית" (כך בכותרת הבקשה) לעיכוב הליך הפינוי. בבקשה זו כתב ב"כ המבקשים, בין היתר, כי בית המשפט יכול להתקשר למשרדי ב"כ המשיבים ולהיווכח שקיבלו את כתבי בי-הדין, אם הוא מפקפק כי בוצעה מסירה.

5.לא ברור כיצד עובדת שיטת הספרור אצל המבקשים (כאשר הבקשה ה"עשירית" באה לאחר זו שהוכתרה כבקשה ה"שמינית", אשר אף היא לא הייתה שמינית כלל וכלל, עפ"י המניין שלעיל).

מהתנהלותם הנ"ל ברור, כי המבקשים גרמו להטרחה מיותרת של בית המשפט, בדרשו פעם אחר פעם לקבל את שנדרש, ולא בכדי כך מסתבר, לא ביצעו החלטות ברורות, אף בא-כוחם נקט לשון שאינה ראויה, כפי שצוין בהחלטה מיום 28.2.14 בבקשה מס' 11. מטעמים אלה לא מצאתי לפסוק לטובתם הוצאות, ולפנים משורת הדין לא מצאתי לחייב את המבקשים עצמם בהוצאות בגין התנהלות בא-כוחם.

עם זאת, וכאמור בהחלטה מיום 28.2.14, ניתנת בזאת לב"כ המבקשים האפשרות ליתן טעם מדוע אין לחייבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בגין האופן הלא מכובד בו הוא פונה לבית המשפט, וזאת בתוך 7 ימים מהיום.